נזקקות על מה
אוקטובר 24, 2009 בשעה 8:51 pm (Uncategorized)
אלי דורון, עו"ד – ירון טיקוצקי, עו"ד(רו"ח) – eli-doron@taxlawyers.co.il
בע"א (י-ם) 3446/02 ס'. מ'. נ' היועץ המשפטי לממשלה עמדה להכרעת בית המשפט שאלת גורלו של ילד בן 4 שנים שאמו יהודיה ואביו ערבי נוצרי.
הילד נמסר ע"י הוריו למשפחת יאנוש, משפחה נוצרית מהולנד המתגוררת בארץ, מייד אחרי לידתו. בין הורי הילד למשפחת יאנוש מוסכם היה כי הילד יגדל כיהודי ולכשההורים יהיו מסוגלים לטפל בו, יימסר להם בחזרה ע"י משפחת יאנוש.
ביום 25.5.02 האם קיבלה את הקטין אליה בתואנה כלשהי ולא החזירה אותו למשפחת יאנוש, אלא מסרה אותו ללא אישור חוקי למשפחה אחרת בבני ברק, דרך ארגון "יד לאחים".
ביום 22.5.02 הגישה פקידת הסעד לבית המשפט לנוער בירושלים בקשה למתן צו ביניים ובה ביקשה מבית המשפט כי ישתמש בסמכותו לפי סעיף 12 לחוק הנוער, יאשר את אמצעי החירום שינקטו על ידי פקידת הסעד ויורה על נקיטת אמצעים זמניים לגבי הקטין, כלומר, הוצאתו ממסגרת הוריו והעברתו למשמורת רשות הסעד שתשכנו במקום חסוי.
בית המשפט קיבל את הבקשה. לאחר חמישה חודשים בהם שהה הילד במוסד, התקיים דיון נוסף בו ניתח בית המשפט את הראיות שבפניו וקבע כי הילד נמצא בטראומה רגשית בשל הוצאתו הפתאומית ממשפחת יאנוש, וכאשר זו מבקרת אותו הוא שמח לקראתם, ומתאכזב כאשר הם חוזרים לביתם והוא נשאר במוסד. כמו כן, אמו של הילד, אשר ביקשה לגדלו, לא ביקרה אותו כלל בכל הביקורים השבועיים שנקבעו והדבר מעיד על היעדר מוכנותה הנפשית לטפל בילד.
בעקבות זאת, הורה בית המשפט על החזרתו של הילד למשפחת יאנוש, כשלהוריו מותר לבקרו בביקורים מפוקחים במקום ובתדירות שתיקבע פקידת הסעד. צו זה נקבע לשנה.
בעקבות החלטה זו פנתה האם לבית המשפט בערעור בו נטען בין היתר כי בית המשפט לא קיים את הוראות חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך- 1960 מאחר והילד לא הוגדר כ"נזקק" כמתבקש. טיעון נוסף אשר נטען בערעור היה כי בית המשפט פגע בזכות ההורית של האם אשר הביעה את נכונותה לגדל את הילד, טובת הילד מחייבת כי יגור אצל אמו. כן, התעלם בית המשפט מכך שתוצאת החלטתו היא שילד יהודי גדל במשמורת נוצרית, וזאת בניגוד לחוק.
במסגרת הדיונים עלתה השאלה – היכן יתגורר הילד עד החלטתו הסופית של בית המשפט.
השופט משה דרורי קבע בהחלטת ביניים כי הילד יישאר במוסד ומשראה שתקופת הביניים מתארכת הורה לשכן את הילד אצל משפחת יאנוש כאשר אמו זכאית לבקרו בכל יום וכאשר בביקור יהיה נוכח פסיכולוג שיסייע לילד ליצור קשר ראשוני עם אמו. כמו כן, מונה לילד עורך דין נפרד.
בדיון מיום 26.11.02 הוחלט כי הילד יגור אצל משפחת יאנוש אשר תפעל לחידוש הקשר עם האם עד שבסופו של דבר יעבור הילד לאמו ויהיה בפיקוח פקידת הסעד והפסיכולוג.
לאחר תקופה של 10 חודשים בה נערכו ביקוריה של האם ובה ביקר הילד בביתה של האם ולן שם לעיתים, המליצו הפסיכולוג ופקידת הסעד להעביר את הילד באופן סופי לאמו: "הילד נפתח מאוד, יכולתו השפתית התחזקה, הקשר שלו עם אמו הפך משמעותי, ובולטת יכולתו ליצור קשר עם אנשים חדשים. בבית הוא נראה רגוע, מבטא את רצונותיו בחופשיות ושופע חיוניות".
את החלטתו הסופית נימק השופט בטעון כי "נקודת המוצא ההתחלתית בכל דיון הקשור לקטין וגורלו היא כי מן הראוי שילד יגדל על ידי הוריו. זו זכותו הבסיסית של הילד וזכותם הבסיסית של ההורים. זכויות אלו הן בגדר זכויות טבעיות שאין צורך בחוק כלשהו כדי לאשרם"… ועוד ציטט מתוך ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1),1: "הדין מגן על התא המשפחתי- טבעי ושומר על האוטונומיה והפרטיות שלו מתוך מערכת מורכבת של שיקולים, כאשר טובת הילד היא רק אחד מהשיקולים, ומתווספים אליו שיקולים נוספים, כגון הזכויות של ההורים הטבעיים… אין המדינה רשאית להצדיק את התערבותה בתא המשפחתי הטבעי אך בטענה כי הדבר נעשה לטובת הקטין. בטובת הקטין לא די. דרוש "דבר מה נוסף" אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותה של המדינה. "דבר מה נוסף" זה משתנה מעניין לעניין, על פי מידת האינטנסיביות של החדירה השלטונית ועל פי מידת הניתוק שבין ההורים הטבעיים לבין ילדם".
בנוסף, התייחס השופט גם לדתו של הילד: "השארת המצב בו ילד יהודי גדל- בניגוד לרצון הוריו- אצל משפחה נוצרית, סותרת עקרון בסיסי של דיני המשפחה והוא האחידות הדתית בתוך המשפחה". ראייה לכך הם סעיף 6 לחוק הנוער הקובע כי "בבחירת ידי ובבחירת מקום חסותו של קטין, יושם לב, בין השאר, לדתו של הקטין" וכן סעיף 13 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב -1962, בו נזכרים המקרים הספציפיים בהם תותר המרת דתו של קטין.
לגבי טענות המערערת כי בנה לא הוכרז כנזקק כפי שנדרש בחוק קבע השופט כי יש לדון בתחילה בשאלה האם הילד הוא נזקק ורק אחר כך יקוים הדיון בשאלת אמצעי החירום ואשרורם על ידי בית המשפט.
הוחלט כי הערעור יתקבל, הילד יישאר בבית אמו ואת הוצאות שכר טרחת עורכי הדין ושכרו של הפסיכולוג תשלם המדינה, משיבה מס' 1, שכן תוצאות הערעור הם כי היא זו שהפסידה בדינה ועמדתה לא התקבלה בבית המשפט.
רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל)
עברינים צעירים או ליקוי למידה
אוקטובר 12, 2009 בשעה 12:00 am (Uncategorized)
Tags: אין פיקוח, הסיפור של שרונה, ילדים רחוקים, יעקב אליה, למען עתיד ילדיינו, נהורה שומלי, נרדים, עמלה עינת, עמק חפר, עצומה, ערד, פנימיות, פסיכאטריה, פקידות סעד, רווחה, רווחה בישראל, רות בן חנוך, תמר טסלר
יינים צעירים או לקויי למידה
שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות
12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.
ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.
ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.
ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.
גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.
גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.
אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.
בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".
לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.
לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.
תגיות: חינוך, עבריינות, ליקויי למידה
שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
חדש-הוט הZרקור | אתרים נוספים
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
כתבות נוספות של הכותב
מצב העוני בישראל
חינוך כתפיסת עולם
פילנתרופיה אחרת לחברה בריאה ויוצרת
פער השכלה גדל בין המגזרים
הכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים
לכל הכתבות – נהורה שומלי
הירשמו לניוזלטר ותקבלו כל שבוע בדוא"ל חדשות וכתבות נבחרות
בארץ
עולם
כלכלה
איכות הסביבה
מדע
תרבות
סגנון
סין
וידאו
יינים צעירים או לקויי למידה
שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות
12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.
ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.
ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.
ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.
גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.
גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.
אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.
בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".
לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.
לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.
תגיות: חינוך, עבריינות, ליקויי למידה
שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
חדש-הוט הZרקור | אתרים נוספים
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
כתבות נוספות של הכותב
מצב העוני בישראל
חינוך כתפיסת עולם
פילנתרופיה אחרת לחברה בריאה ויוצרת
פער השכלה גדל בין המגזרים
הכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים
לכל הכתבות – נהורה שומלי
הירשמו לניוזלטר ותקבלו כל שבוע בדוא"ל חדשות וכתבות נבחרות
בארץ
עולם
כלכלה
איכות הסביבה
מדע
תרבות
סגנון
סין
וידאו
יינים צעירים או לקויי למידה
שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות
12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.
ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.
ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.
ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.
גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.
גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.
אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.
בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".
לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.
לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.
תגיות: חינוך, עבריינות, ליקויי למידה
שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
חדש-הוט הZרקור | אתרים נוספים
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
כתבות נוספות של הכותב
מצב העוני בישראל
חינוך כתפיסת עולם
פילנתרופיה אחרת לחברה בריאה ויוצרת
פער השכלה גדל בין המגזרים
הכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים
לכל הכתבות – נהורה שומלי
הירשמו לניוזלטר ותקבלו כל שבוע בדוא"ל חדשות וכתבות נבחרות
בארץ
עולם
כלכלה
איכות הסביבה
מדע
תרבות
סגנון
סין
וידאו
יינים צעירים או לקויי למידה
שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות
12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.
ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.
ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.
ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.
גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.
גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.
אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.
בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".
לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.
לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.
תגיות: חינוך, עבריינות, ליקויי למידה
שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
חדש-הוט הZרקור | אתרים נוספים
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
כתבות נוספות של הכותב
מצב העוני בישראל
חינוך כתפיסת עולם
פילנתרופיה אחרת לחברה בריאה ויוצרת
פער השכלה גדל בין המגזרים
הכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים
לכל הכתבות – נהורה שומלי
הירשמו לניוזלטר ותקבלו כל שבוע בדוא"ל חדשות וכתבות נבחרות
בארץ
עולם
כלכלה
איכות הסביבה
מדע
תרבות
סגנון
סין
וידאו
יינים צעירים או לקויי למידה
שבעים אחוז מהאסירים בבתי הכלא הם לקויי למידה, כך מגלה מחקר חדש. הכיתות הצפופות בבתי הספר, התנאים הקשים וחוסר קשב מערכתי מקשים על השתלבותם של לקויי למידה במערכות רגילות. טיפול נכון בתלמידים אלו, עשוי למנוע את ההתדרדרות
12/09/2009 נהורה שומלי – אפוק טיימס
למעלה משני שלישים של העבריינים בבתי הכלא בישראל סובלים מליקויי למידה. בשל תסכול, ייאוש וחוסר מיצוי עצמי, מוצאים עצמם תלמידים אלו במהירות מחוץ למסגרות רגילות ומשם לחיים של עבריינות.
ממחקר שבוצע בשבעה בתי כלא באוכלוסייה ישראלית שנולדו ולמדו לימודי חובה ושפת האם שלהם היא עברית עולה ש- 70.5 אחוז הינם בעלי ליקויי למידה מובהק. כולם נשרו מבית הספר וחטיבת הביניים. לפי דברי ד"ר עמלה עינת, חוקרת ויועצת חינוכית שבצעה את המחקר יחד עם תומר עינת, קרימינולוג המתמחה בנושא ענישה וחלופות לענישה – עולה כי העבריינים הגיעו מכל שכבות האוכלוסייה ללא קשר למצב סוציו-אקונומי.
ד"ר עינת כתבה את המחקר בספר שנקרא "כתב אישום" על המערכת החינוכית. הספר מתאר מחקר מזעזע על הקשר בין עבריינות נערים לליקויי למידה בכלל וליקויי קריאה בפרט. העבריינים מתארים רגשות של יאוש, דיכאון, חוסר מיצוי עצמי ועוד. במחקר בא לידי ביטוי הפער העצום בין היכולת האינטלקטואלית והיכולת היישומית של העבריינים.
ד"ר תומר עינת, מציין שמדובר באוכלוסיית אנשים אינטליגנטיים מאוד. לדבריו "קשה מאוד לבוא באצבע מאשימה למערכת החינוך. למורים קשה מאוד לעבוד עם 40 תלמידים בכיתה צפופה בממוצע כשבכל כיתה יש 4 תלמידים דיסלקטים, 2 תלמידים מפריעים ועוד 2 תלמידים עם ליקויי לימדה. ד"ר תומר עינת מוסיף "שגם להורים יש קושי להתייחס לבעיה זו מכיוון שזו בעיה שלא ניתן לראות אותה". לדבריו, ניתן לפתור את הבעיה גם ללא השקעה כספית רבה. "אפשר לפנות לסטודנטים לחינוך שישקעו מעט רצון טוב כדי לתמוך בילדים אלה, דבר שיוריד ויחסוך הרבה מאוד נטל מבתי סוהר". עו"ד תמר טסלר המטפלת בנוער עבריין אומרת ש-70 אחוז מתוך 750 מיליון ש"ח המוקצים לשירות לילד ולנוער במשרד הרווחה, הולכים לבתי כלא ולמסגרות מחוץ לקהילה, כספים שבהחלט אפשר וצריך לדעתה להשקיע בבתי הספר וקליטה של הנוער במסגרת הקהילה.
גב' נירה אלטלף, בעלת תואר שני בחינוך תנ"ך וספרות, פיתחה את שיטת "ליטף" ללימוד קריאה לילדים עם ליקויי למידה. "אם לוקחים ילדים דיסלקטיים אפילו הקשים ביותר, ומלמדים אותם לקרוא בצורה נכונה הם ילמדו לקרוא. אולי זה יקח יותר זמן אבל הם ילמדו לקרוא", היא אומרת. ילדים שלא לומדים לקרוא נשארים עם בעיה לכל החיים. לדבריה "יש שנשארים עם הבעייה הזו ואליה מצטרפים בעיות נוספות וזה הופך להיות בעייה יותר קשה ומסובכת". לאלטלף יש ניסיון רב עם הצלחות של ילדים שלמדו לקרוא מבית ספר יסודי ועד לתיכון, ועל כך היא קבלה את פרס הנשיא לחינוך. לדבריה לפי שיטה זו הילד לומד לקרוא תוך זמן קצר, ללא כאב, ובהנאה. תוך תקופה קצרה הוא צובר חוויות של הצלחה והופך להיות ילד ככל הילדים. עוד מוסיפה אלטלף שילדים שלא שולטים בשפת האם שלהם ללא עוול בכפם, גורמים למשפחות שלמות לתסכול, השפה של הילדים דלה, והפער בין הפוטנציאל שלהם ליישום בפועל גורם בעיות חמורות מאד.
גב' אלטלף ראתה ילדים שלא יודעים קרוא שהם מתוסכלים, מופנמים, פוגעים בעצמם ובאחרים. "להיות 12 שנים בבית ספר, מקום בו הכלי הבסיסי שהילד צריך להשתמש בו הוא קריאה, בלי לדעת להשתמש בו, גורם לו לתסכול." לדבריה הילד מוכן שיקראו לו עצל, ולא להתמודד עם העובדה שהוא לא יודע לקרוא. "אלה ילדים חכמים, שלא יודעים מתמטיקה בגלל שהם לא יכולים לעקוב אחרי ההוראות, ודאי לא ללמוד שפה זרה. הם לא מכינים שעורים ומפנים את האנרגיה לכיוונים שליליים" עוד היא מוסיפה שאחרי שהילדים מזהים את הבעייה ולומדים לקרוא הם אומרים "אני פשוט לא ידעתי שזאת הבעייה". לדברי גב' אלטלף המערכת יודעת שיש בעיות קשות עם הקריאה, לדעתה אפשר לטפל בבעייה בקלות.
אימא לילד בן 8 עם בעיית לקות למידה מספרת שכבר בגן הילדים אבחנו אצל בנה ליקויי למידה, אבל המערכת לא עשתה דבר בנושא. במשך כל הזמן ביקשו ממנה להעביר אותו לבית ספר מיוחד. שלחו אותם לנירולוג שנתן לילד רטלין. האימא ראתה שהרטלין לא עזר כך שהחליפו לו תרופה אחרת שגם היא לא עזרה ואז האימא הפסיקה לתת גם אותה לילד.
בעזרת חברתה שהייתה יועצת חינוכית ומטפלת בילדים בהפרעות קשב וריכוז קיבלה כלים כיצד לעזור לבנה היא מתארת "שהיום אחרי 3 שנים שהוא למד לקרוא עם עזרה מצבו השתפר בצורה מדהימה. היום הוא יודע חשבון, הבנתו השתפרה וגם אוצר המילים שלו, היום הרבה יותר נעים להיות בחברתו והוא שמח להגיע לכיתה. הילד חווה הצלחות למידה דבר שלא חווה במשך כל 3 השנים הקודמות. בכיתה א' היה לו קשה להגיד משפטים שלמים הילדים בכיתה היו מציקים לו והוא לא אהב ללכת לבית הספר. היום הוא נפתח לחברים, בהפסקות הוא משחק עם חברים מה שלפני שנתיים היה סיפור רציני מאוד" . האימא מציעה להורים "לא לוותר לקלות. המערכת טענה שאין תקציבים ושהבן שלי לא מתאים לבית ספר רגיל, אמרו לי במילים יפות שהוא צריך בית הספר מיוחד. בגלל שלא ויתרתי הצלחתי להגיע לתוצאות".
לפרופ' חיים אדלר, מקבל פרס ישראל בנושא חינוך יש דעה שונה. "סביר להניח שמי שהמערכת לא מקנה לו מיומנויות יסוד בסיסיות הוא פוטנציאל לנשירה ולעבריינות כי העתיד שלו לוטה בערפל". פרופ' אדלר חושב שבשל הפער הסוציו- אקונומי הקיים בישראל שהוא מהגדולים בעולם, ישנן גם בעיות חברתיות בקנה מידה גדול. מי שנמצא בשוליים ומוגבל מבחינה כלכלית אינו יכול להשקיע בלימודים ובמיומנויות של קריאה, גם אם המשפחה רוצה ויש לה מודעות, הוא בבעייה.
לאחרונה תוקן חוק זכויות התלמיד שיאפשר לזהות תלמידים אלימים במסגרת בתי הספר ולמצות איתם את הדין. מורים ומנהלי בתי הספר קבלו זאת בברכה. זיהוי התלמידים עשוי לחשוף את תופעת העבריינים לקויי הלמידה ולהקטין את הסיכוי שהם עלולים לפתח בעיית התנהגות ואלימות.
תגיות: חינוך, עבריינות, ליקויי למידה
שיתוף הכתבה עבריינים צעירים או לקויי למידה
חדש-הוט הZרקור | אתרים נוספים
כתבות נוספות במדור בארץ
דעה: הביטחון החברתי חשוב לא פחות לאזרחי ישראל פקידי הסעד גנבו לי את החיים
כתבות נוספות של הכותב
מצב העוני בישראל
חינוך כתפיסת עולם
פילנתרופיה אחרת לחברה בריאה ויוצרת
פער השכלה גדל בין המגזרים
הכנות לקראת פתיחת שנת הלימודים
לכל הכתבות – נהורה שומלי
הירשמו לניוזלטר ותקבלו כל שבוע בדוא"ל חדשות וכתבות נבחרות
בארץ
עולם
כלכלה
איכות הסביבה
מדע
תרבות
סגנון
סין
וידאו
אוקטובר 8, 2009 בשעה 5:06 pm (Uncategorized)
רפואה תעסוקתית
מביאים את העבודה הביתה צילום: גטי אימג' בנק ישראל
שיום שלם אתה שומע סיפורים של אנשים שנמצאים בצד האפור והעצוב של החיים, זה נוגע בך"
בארה"ב נוהגים לדבר על טראומטיזציה משנית, שמשמעה ההשפעה שיש לטראומה שעבר אדם אחד על מישהו שהיה עד ראייה או שמיעה לה. בדרך כלל מדובר במצבים שבהם מי שעבר טראומטיזציה משנית מפתח בעצמו סימפטומים פוסט-טראומטיים הדומים לאלה של הנפגע עצמו"
200 רופאים, מומחים ואנשי צוות רפואי עונים לשאלותיכם. לחצו כאן
מחקר: עובדים סוציאליים פגועים יותר נפשית
רבים מאיתנו מתקשים להתנתק מהעבודה גם כשאנחנו בבית, אבל מחקר חדש קובע שלעובדים סוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה קשה יותר. הם סובלים מנדודי שינה, חווים את העולם ככוחני ופוגעני והופכים ביקורתיים וחשדניים יותר כלפי בני הזוג שלהם
מירי בן-דוד ליוי
פורסם: 06.10.09, 13:05
כמעט כולם לוקחים את העבודה הביתה. גם אם לא באופן פיזי, הרי שלפחות בראש. אבל יש כאלה שאצלם העבודה מתערבבת בחיים הפרטיים בצורה כל כך אינטנסיבית עד שהיא פוגעת באיכות החיים. כזוהי למשל עבודתם של העובדים הסוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה.
"אם אני צריך לבחון איך העבודה שלי כעובד סוציאלי נוגעת לחיי האישיים, אני בהחלט מוצא שלעבודה שלי יש השפעה משמעותית עליהם ," אומר יאיר ,(38) עובד סוציאלי במחלקת הרווחה בעירייה. "אחרי שיום שלם אתה שומע סיפורים של אנשים שנמצאים בצד האפור והעצוב של החיים, זה נוגע בך. אתה מקשיב, מעכל, מנסה להכיל ואולי גם קצת להדחיק, אבל בסוף זה נוגע בנקודות רגישות ומנגן לך על מיתרים שמזכירים את הבית, את המשפחה האישית שלך.
"כך, למשל, במחלקה שלנו יש תיק של משפחה עם זוג הורים וארבעה ילדים. הילדים בגילים דומים לאלה של ילדיי, והאבא מכה אותם ואת אשתו ומתנהג כמו דיקטטור. קשה לי מאוד להתנתק מהסיפור הזה, שנחשב מהקשים שמטופלים אצלנו, ואני מרגיש את זה באוויר בבית. גם כשאני מתפקד כבן זוג עדין ואבא קשוב, עולים אצלי הבזקים שגורמים לי זעזוע של ממש ."
טראומטיזציה משנית
ד"ר ענת בן-פורת חקרה 143 עובדים סוציאליים שמטפלים בבעיות של אלימות במשפחה במקלטים לנשים מוכות ובמרכזים למניעת אלימות מצפון ועד אילת, ועוד 71 עובדים סוציאליים שעובדים בשירותי הרווחה אך לא עוסקים באלימות במשפחה. לכולם היא חילקה שאלונים מפורטים שבדקו את מצבם הרגשי והאישי במהלך עבודתם ולאחר מכן ניתחה את התשובות.
המחקר, שנעשה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן בהנחייתה של פרופ' חיה יצחקי, הושלם לאחרונה
נדודי שינה כסימפטום (צילום: idex open)
לאחר ארבע שנות עבודה, והמסקנות שעולות ממנו חד-משמעיות: מטפלים שעוסקים בבעיות של אלימות במשפחה מושפעים מאוד מעבודתם, ויש לה השפעה על רווחתם הנפשית, על חייהם האישיים ועל יחסי הזוגיות שלהם.
"הרעיון לבדוק את הנושא נולד מתוך העבודה שלי בעבר כעובדת סוציאלית במקלט לנשים מוכות של נעמת ," מספרת ד"ר בן-פורת. "הרבה מילים נכתבו על ההשפעה שיש לחוויות טראומטיות על הנפגעים עצמם, אבל לא על מי שמטפלים בהם. בשנים האחרונות יש מגמה לבדוק גם את ההיבט של המטפל, ועולה השאלה כיצד הטיפול בנפגעי טראומה משפיע עליו ."
בארה"ב נוהגים לדבר על טראומטיזציה משנית, שמשמעה ההשפעה שיש לטראומה שעבר אדם אחד על מישהו שהיה עד ראייה או שמיעה לה. בדרך כלל מדובר במצבים שבהם מי שעבר טראומטיזציה משנית מפתח בעצמו סימפטומים פוסט-טראומטיים הדומים לאלה של הנפגע עצמו.
נוהגים לדבר גם על טראומטיזציה עקיפה, שמשמעה השינוי שהמטפל עובר בחוויה העצמית שלו ושל העולם סביבו בעקבות הטראומה של המטופל, כגון שהנחות היסוד שלו על העולם ועל בני האדם מתערערות.
"שני המושגים הללו חדשים יחסית ," אומרת ד"ר בן-פורת. "עד היום הם נבדקו באוכלוסיות שונות, כמו מטפלים בניצולי שואה או מטפלים בנפגעי אסון מגדלי התאומים. כשלעצמי, התעניינתי מאוד בנושא הזה וגיליתי שהוא כמעט לא נבדק בתחום האלימות במשפחה ."
חלומות וסיוטים
"יש כלים שונים לבדוק טראומטיזציה משנית ," מסבירה ד"ר בן-פורת את אופן עריכת המחקר. "כך, למשל, השאלון שחולק למטפלים בדק אצלם סימפטומים פוסטטראומטיים שקשורים למטופל. שאלתי אותם שאלות כמו 'האם הרגשת כאילו חווית מחדש את הטראומה שחווה המטופל שלך '? או 'האם היו לך חלומות או סיוטים הקשורים לטראומה של המטופל '? מטפלים שסובלים מטראומטיזציה משנית עלולים לסבול מבעיות שינה, הם חוזרים מהטיפול ויש להם פלאשבק של מה שנאמר בו, והם לא מסוגלים לשים את זה בצד.
"מטפלים שסובלים מטראומטיזציה משנית מתקשים מאוד להתפנות רגשית לדברים אחרים. במקרים רבים הם נמנעים מדברים שמזכירים להם את המקרה הטראומטי, כמו סרטים עם אפילו מעט אלימות. אצל חלקם יש תחושה של קהות חושים, ולעיתים אפילו ייאוש ובידוד מהסביבה. עם זאת, יש לציין שבמחקר שערכתי נמצאה אצל רוב הנבדקים טראומטיזציה ברמה בינונית ולא ממש חריפה ."
י' ,(32) שהשתתפה במחקר, סיפרה: "לפעמים אני לא מצליחה לסחוב את מה שחוויתי בעבודה הביתה ולהבדיל בין גופי, נפשי ורוחי לבין עבודתי. קורה שאני רגישה לרעש בצורה מוגזמת ומתקשה להתמודד עם מצבים שבהם מישהו כועס עליי. תחום האלימות סוחט אותי רגשית, אני חוזרת הביתה מותשת עם סף גירוי נמוך ותשישות נפשית ."
משתתפת אחרת סיפרה שהיא סובלת מתחושת חשש מתמשכת, מעומס נפשי, מעייפות נפשית ולעיתים גם מייאוש. "אני עסוקה במחשבות על דברים שקורים בעבודה, וזה שואב ממני הרבה אנרגיה ," סיפרה. "לעיתים אני חוזרת מוצפת או מודאגת ביחס למטופליי וזקוקה להכלה. בזמן האחרון דבר חדש מטריד אותי – אני דואגת איך יהיה בן הזוג שיבחרו בנותיי, למרות שהן עדיין ילדות קטנות. לפעמים, ממש מחוץ לכל פרופורציה, אני חשדנית וביקורתית כלפי בן הזוג שלי ומפרשת התנהגויות שלו כאלימות. אני מתייחסת לאירועים ולהתנהגויות במשפחתי באופן מקצועי וביקורתי, והידע גורם לי לראות את הדברים באופן חמור יותר ."
"אחד הממצאים המעניינים שהתגלו במחקר ," אומרת ד"ר בן-פורת, "הוא הבדל מובהק בין עובדים סוציאליים שעוסקים בתחום האלימות במשפחה לבין כאלה שעובדים בתחומים אחרים. השינוי השלילי העיקרי הוא בתפיסתם של הראשונים את נושא הזוגיות. בתחום הזה יש בהחלט טראומטיזציה עקיפה, כשנושא הזוגיות נבחן פתאום דרך משקפיים של כוח, שליטה ואלימות. כך למשל העובדים הסוציאליים שהשתתפו במחקר – ובאופן טבעי הרבה מהם היו נשים – סיפרו שהם בוחנים את המערכת הזוגית שלהם מחדש ומבררים אם היא מאופיינת בשליטה.
"שינוי שלילי נוסף שמצאנו קשור לשינוי בתפיסת האנושות. העובדים דיווחו שכתוצאה מתחומי עבודתם העולם נתפס בעיניהם כעת כמקום פחות בטוח. הם סיפרו שאיבדו את התמימות, שהאנושות נתפסת על ידיהם ככוחנית ולעיתים פוגענית, ולכן הם הפכו לחשדנים ."
נושא רגיש
סיפורה של גלית (שם בדוי ,35 ,( הוא דוגמה להשפעת העבודה על חיי הזוגיות של העובדים הסוציאליים ועל תפיסת עולמם. גלית החלה לעסוק בתחום האלימות במשפחה לפני כשש שנים, ארבע שנים לאחר שנישאה. לדבריה, מאז היא מרגישה שהיא בוחנת את יחסיה עם בעלה ואת התנהגותו כלפי ילדיהם בחשדנות ובביקורתיות שלא היו שם קודם.
"בלי קשר לאופיו של בעלי ולהיותו אדם לא אלים בכלל, יש מין תחושה כזו של רגישות יתר שלי להערות ולהתנהגות שלו. אם הוא עונה לטלפון שבו מחפשים אותי ושואל 'מי זה ,' אפילו הטון הזה מתפרש אצלי כשליטה. כך קורה גם כשהוא מתערב בחשבון הבנק ושואל אותי על מה ירדו אלף שקל.
"כל העניין הפך להיות רגיש מאוד אצלי, ואולי אפילו קצת מעוות. אבל צריך להבין שאני פוגשת יום-יום נשים מוכות שהיו צריכות לתת דין וחשבון לבעל על כל מילה שאמרו, וזה משפיע, למרות שאני יודעת שזה לא המקרה שלנו" .
ד"ר בן-פורת, בשורה התחתונה, כמה מהעובדים הסוציאליים שהשתתפו במחקר שלך הרגישו פגועים?
"כ 40%- מהנבדקים העידו שהמקצוע פוגע ברווחה הנפשית שלהם. חלקם חוזרים הביתה מותשים נפשית, חסרי סבלנות,
מדוכדכים ועייפים ברמה הרגשית. מצאנו גם קבוצת סיכון מובהקת – עובדים צעירים שאין להם ותק ממושך ועובדים שחוו טראומה בעבר. כל אלה הם בעלי סיכון גבוה יותר לטראומטיזציה משנית ."
זה אומר משהו לגבי הצורך להעדיף עובדים סוציאליים מבוגרים ומנוסים יותר?
"יש אילוצים. שוק העבודה כל הזמן מתחדש, והרי צריך להתחיל ממשהו, מה גם שלצעירים יש הרבה מה לתרום. מה שכן, צריך להתייחס לקבוצה הזו ברגישות. אני נמצאת בקשר עם משרד הרווחה, שהיום מודע מאוד לצורך להשקיע בעובדים ולספק להם הדרכה צמודה. הצרה היא שלפעמים אין את המשאבים לכך ."
ובכל זאת, האם העבודה הסוציאלית בתחום הקשה של אלימות במשפחה פיתחה אצל העובדים גם מיומנויות חיוביות?
"ללא ספק. המטפלים דיווחו על פיתוח אסרטיביות, שליטה על כעסים, מיומנויות תקשורת, עבודה על הקורבן והתוקפן שבתוכי, יכולת לווסת כעס ותוקפנות והתמודדות עם קונפליקט בצורה קונסטרוקטיבית. בנוסף, הקבוצה הזו דיווחה גם על מודעות רבה יותר לצורכי הזוגיות וההורות, כך שלצד השלכותיו השליליות של הטיפול בהחלט קיימת גם צמיחה ."
למען ילדים
אוקטובר 3, 2009 בשעה 11:43 pm (Uncategorized)
Tags: ארד, זיוה דיאמנט, מרב אבו, נזקקות, רות בן חנוך
הקמת גוף ביקורת חיצוני על פעילות משרד הרווחה
עצומה
להקמת מערך ביקורת חיצוני, עצמאי ובלתי תלוי שיפקח על פעילות משרד הרווחה
כ-75,000 ילדים חיים מחוץ לבית. רובם הוצאו בכפיה ע"י משרד הרווחה. ילדים רבים מנותקים ממשפחותיהם רק משום היותן משפחות עניות ומעוטות יכולת.
כ-500 פנימיות קיימות במדינת ישראל, דבר שאין לו אח ורע באף מדינה בעולם המערבי.
עלות ממוצעת של החזקת ילד בפנימייה עולה לך, למשלם המיסים כ-10,000 ש"ח בחודש. עלות זו גבוהה פי 3 עד 4 מעלות החזקתו בקהילה. במקום להקצות את המשאבים האדירים הללו לעזרה למשפחות במסגרת הקהילה, מדינת ישראל מעדיפה להוציא ילדים מן הבית ולייעד את הכסף לתפעול הפנימיות.
אנשים רבים שואלים איזה אינטרס יש לעובדים סוציאליים להוציא ילדים מהבית ללא סיבה?
האינטרס הוא כלכלי ופוליטי. כל ילד שמוצא מחוץ לבית מפרנס תעשיה שלמה של פקידי סעד, עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, פסיכולוגים, מרכזי "טיפול" למיניהם, צוותי פנימיות, קבלני משנה שעובדים עם פנימיות, צוותי אומנה, אנשי מנהלה, מכוני אבחון למיניהם כולל אבחוני מסוגלות הורית, צוותי מרכזי חירום, משכורות לעמותות פרטיות שעוסקות בהשמה חוץ ביתית, משכורות למשפחות קלט ועוד.
בזבוז של 5 מיליארד ש"ח מכספי משלם המיסים
התוצאה – רוב רובו של תקציב משרד הרווחה, כ- 5 מיליארד ש"ח בשנה מוקצה להשמה חוץ ביתית של ילדים. בכספך, משלם/ת מיסים, משתמשים להרס ילדים ומשפחות.
מסתירים מאיתנו, כדי שלא נדע ולא נמחה
בתי המשפט לעניני משפחה ונוער מתנהלים בדלתיים סגורות, בחשאיות מכוונת, והחלטות השופטים מתקבלות ברובן באופן שרירותי ועיוור עפ"י המלצת פקידת הסעד. הדלתיים הסגורות מונעות מן התקשורת פיקוח ציבורי על המתחולל מאחורי כתלי בתי הדין הללו.
המשפחות העניות, שלרובן אין כסף לייצוג משפטי עומדות חסרות אונים מול הברית בין פקידי הסעד לשופטי נוער וכל שנותר בידן הוא לקבל את רוע הגזירה בה הוחלט לקחת להן את הילדים ולהוציאם לפנימיות ובתי אומנה.
למרות שמדובר בתחום העוסק בדיני נפשות, לא קיימים קריטריונים ברורים להוצאת ילד מהבית. יתרה מכך, לא קיים כיום כל מנגנון בקורת ופיקוח על פעילות משרד הרווחה, הבודק את תהליך קבלת ההחלטות של העובדים הסוציאליים בדבר הוצאת ילד מהבית. לפיכך, אין למשפחות הללו, מהן נלקחו הילדים כתובת להלין על עוולות שנעשו להן, תוך הפרה בוטה של זכויות הילדים וזכויות אדם.
משרד הרווחה מתיימר לספק כתובת לתלונות הציבור בעוד הוא עצמו פועל כדי להשתיק ביקורת שכזו מצד הורים, פעילים ותקשורת, משום שברור כי קיים כאן ניגוד אינטרסים שהרי החתול שומר על השמנת. תלונות אזרחים נגנזות ע"י עובדי הרווחה ואין דין ואין דיין.
היום זה קרה לשכן או לחבר שלכם, מחר זה יכול לקרות גם לכם. הסתבכות עם גורמי הרווחה שלא לצורך עלולה לעלות לכם בהוצאת ילדיכם מהבית בניגוד לצדק חברתי בסיסי ותוך הפרת זכויות אדם.
אנו דורשים להקים גוף בקורת חיצוני ובלתי תלוי שיפקח באופן שוטף על פעילותם של עובדי הרווחה וישמש כתובת לתלונות הציבור בדבר מחדלים שנעשו הן למשפחות והן לילדים. הגוף יהיה מורכב מאנשי מקצוע אובייקטיבים שאין להם קשר למשרד הרווחה ושאינם קשורים למערכת המשפט בעבר או בהווה.
הפרת זכויות אדם נוגעת לכל אחד ואחד מאיתנו. אנא חיתמו על עצומה זו הקוראת להקמת מערך בקורת חיצוני ובלתי תלוי למען עתיד הילדים והמשפחות במדינת ישראל.
yelladim100@gmail.com
היעד: 1,200 חתימות. עד כה נאספו: 1,058 חתימות.
88.2%
חתימה על העצומה
* – שדה חובה
התגלתה שגיאה: עליך להכניס שם או כינוי
שם מלא: *
גיל:
עיר / ישוב:
דואר אלקטרוני:
הערות:
* נותרו עוד תווים
למה אומנה איפה האבא , איפה עזרה
אפריל 5, 2009 בשעה 6:18 pm (Uncategorized)
Tags: ילדה בת 9 ננעלה במשך חודשיים בבית
ילדה בת 9 ננעלה במשך חודשיים בבית
ילדה כלואה בערד – איפה העזרה לאמא
אפריל 5, 2009 בשעה 6:14 pm (Uncategorized)
חפשו אתרים
חדשות בארץ כללי
כללי ▪ משפט ופלילים ▪ חינוך ובריאות
הזנחה
המשטרה הוזעקה. אילוסטרציה
מרלין – קישורים ממומנים
ילדה בת 9 ננעלה במשך חודשיים בבית
האם מערד נהגה לנעול את בתה 12 עד 14 שעות בבית, בעת שהלכה לעבודה. מסכת ההזנחה נגמרה, כאשר הילדה זעקה "הצילו, שריפה". שוטרים פרצו לבית והילדה הועברה למשפחה אומנת. האמא: לא היה לי זמן לרשום אותה לבית ספר
ענת ברשקובסקי
פורסם: 10.05.07, 18:05
במשך חודשיים הושארה ילדה בת 9 נעולה בביתה 12 עד 14 שעות ביממה, ללא מזון, ללא מפתח, טלפון וללא השגחה. היום (ה') החליטה הילדה לשים סוף למסכת ההזנחה, וקראה מהקומה השלישית "הצילו, שריפה". כשהגיעו למקום שוטרים וכבאים, נחשפה הפרשה. היא הוצאה בצו חירום מחזקת אמה.
בשעה 11:30 בבוקר התקשרו אזרחים למשטרת ערד ודיווחו על ילדה שזועקת לעזרה מדירה בקומה השלישית בעיר. בשלב הראשון, היה קשה לשוטרים לתקשר עם הילדה. היא זרקה להם פתק עם מספר הטלפון של אמה. כשהשוטרים התקשרו לאם, היא אמרה להם שלא תוכל להגיע, משום שהיא עובדת. השוטרים הבינו שלא משם תבוא הישועה, והחליטו לפרוץ את הדלת ולקחת את הילדה איתם לתחנת המשטרה.
ראש מדור חקירות במשטרת ערד, פקד מזל אסטרחן, אמרה ל-ynet: "ראינו ילדה מבוהלת, מורעבת ומוזנחת. היא הושארה בלי טלפון, בלי אוכל ובלי שתייה למעט המים מהברז. זו פעם ראשונה שאני רואה מקרה קיצוני שכזה. גם פקידת הסעד הייתה מזועזעת מהמקרה". השוטרים הגישו לילדה מזון ושתייה, וסיפרו שהיא "טרפה את האוכל". היא סיפרה שבמשך כמעט חודשיים, נהגה אמה לנעול אותה בבית, והיא לא ביקרה בבית ספר בתקופה הזו. הילדה גם סיפרה שבישלה בעצמה את ארוחות הצהריים, ונכוותה לא פעם.
המשטרה איתרה את האם בעבודתה באחד ממלונות ים המלח ועיכבה אותה לחקירה, שם טענה שעברה להתגורר בערד לפני כחודש וחצי, ולא התפנתה לרשום את בתה למסגרת לימודים. לדבריה, חששה שתפוטר מעבודתה, ולכן החליטה להשאיר את הבת בבית. האם שוחררה בתום חקירתה בתנאים מגבילים והבת הועברה בצו חירום למשפחה אומנת.
תגובה לכתבה הדפסת כתבה שלחו כתבה לדיון בפורום
איפה קרן
אפריל 5, 2009 בשעה 4:25 pm (Uncategorized)
